חשיבותו הרבה של הייצוג המשפטי לאחר הגשת כתב אישום
by ההליך הפלילי מתחיל מרגע שהוגשה תלונה במשטרה. חלק מההליכים הפליליים מגיעים לשלב של הגשת כתב אישום ומשפט.
"בעולם המשפטי בו כל ההליכים מתנהלים לפי סדרי דין נוקשים ובשפת המסתורין של החוק והפרוצדורה, זכותו הראשונית והיסודית של כל נאשם היא, או צריכה להיות, שהוא מיוצג על ידי מי שיודע כזו התורה ומדבר בלשון הסתר". כבוד שופט העליון בדימוס חיים כהן ז"ל.
זכותו של אדם להיות מיוצג על ידי עורך דין (כל אדם, לא רק נאשם בהליך פלילי), מוגדרת בסעיף 22 לחוק לשכת עורכי הדין.
זכותו של אדם להיות מיוצג הוכרה כזכות יסוד בפסקי הדין הבאים:
קיים "מאזן כוחות" הנוטה בבירור לרעתו של החשוד במהלך החקירה, אך מתחזק לרעתו, עת מוגש כנגדו כתב אישום והוא הופך מחשוד לנאשם.
אם עמדה לאותו חשוד "חזקת חפות" (כלומר הנחה שאיננו אשם, כל עוד לא הוכח אחרת בבית המשפט) במהלך חקירתו, משהוגש כנגדו כתב אישום, מתכרסמת אותה "חזקת חפות": בעצם הגשת כתב האישום קיימת אמירה מצד המדינה, כי חומר החקירה נבחן וגובשה המסקנה כי הראיות מספיקות להעמדתו לדין, קיים עניין לציבור בהעמדתו לדין, וכי בפועל, קיים גם סיכוי סביר להרשעתו.
כעיקרון, סבורה התביעה שהיא מביאה בפני בתי המשפט לבירור את התיקים היותר מוצדקים וחזקים וסטטיסטית, יכולה התביעה לתמוך עמדתה באותו אחוז נמוך של זיכויים, כאמור 3% בלבד.
ומכאן המסקנה המתבקשת – שאל לנו לנהוג בקלות ראש בכתב האישום שהוגש לבית המשפט; לא אחת אני נתקלת בנאשמים המחזיקים בגישה לפיה יבואו לבית המשפט ופשוט "יספרו" לשופט מה קרה והכל "יהיה בסדר" "והצדק יצא אל האור" .
גישה זו מאופיינת בנאיביות ויתרה מכך, מנותקת לחלוטין מן המציאות. די לציין בהקשר זה, שאפילו עורכי דין וחוקרי משטרה בכירים שהוגש כנגדם כתב אישום, טרחו והתכבדו להעמיד לעצמם ייצוג משפטי מכובד.
ודאי תופתעו מהנתון הבא- 40%-50% מהנאשמים בישראל עדיין אינם מיוצגים בידי עו"ד בהליכים פליליים, בין אם באופן פרטי או על ידי סניגור ציבורי (כפי שפורסם על ידי פרופ' קנת מן, הסניגור הציבורי הארצי בדימוס).
השלכות ההרשעה בפלילים על הנאשם- רבות הן. הרשעה בפלילים עשויה לחסום עבודה בכל העיסוקים הטעונים רישוי (כגון עריכת דין, ראיית חשבון, רפואה וכו'); לסכל קבלתו של אותו אדם למשרה בשירות הציבורי או בכוחות הביטחון; לפגוע בשירותו הצבאי ובאפשרותו לכהן כנבחר ציבור, לשאת נשק, לנהוג ברכב ציבורי ולקבל אשרת כניסה למדינות רבות.
ההרשעה עשויה למנוע קידום מקצועי, רישום בפנקס הקבלנים ובפועל, כל מישרה המושתת על יחסי אמון מוטלת בספק לאחר ההרשעה בפלילים; ונראה כי כמעט כל מעסיק דורש כיום "תעודת יושר" על מנת לבחון את סוגיית ההעסקה.
כעת יש לדעת, שדווקא בשל העדר עבר פלילי של הנאשם, עומדים לרשות סניגורו מגוון רחב של דרכי פעולה בייצוגו.
הסניגור יכול לפעול במספר דרכים בניהול התיק:
מעבר למאבקים המוכרים להוכחת חפותו של הנאשם בבית המשפט, בתנאים מתאימים, עשוי סניגורו לשכנע את התביעה לחזור בה מכתב האישום כליל, באופן "החוסך" מהנאשם הכרעה שיפוטית בעניינו, וכן את העלויות הניכרות הכרוכות בניהול משפטו. הסניגור יכול לפעול לעיכוב ההליכים המשפטיים כנגד הנאשם
בנסיבות אחרות, עשוי הסניגור לשכנע את היועץ המשפטי לממשלה לעכב את הליכי המשפט. במצב דברים זה, מפסיק בית המשפט את ההליכים כנגד אותו נאשם וניתן לחדשם כל עוד לא עברו מיום עיכובם, בפשע – חמש שנים, ובעוון – שנה. בפועל, נדירים המקרים בהם מחדש היועץ המשפטי לממשלה את ההליכים והתיק מסתיים ללא הכרעה שיפוטית וללא התוצאות הפוגעניות עליהן עמדנו לעיל. לפרטים נוספים אודות אופציה זו, ראו כאן.
הסניגור יכול לפעול לסיום ההליך הפלילי באי-הרשעת הנאשם.
אף אם אין מנוס מן ההכרעה כי הנאשם אכן ביצע את העבירה המיוחסות לו בכתב האישום וזאת נוכח טיבן ועוצמתן של הראיות בתיק, עדיין יוכל הסניגור לפעול לסיום עניינו באי-הרשעה ועונש בעל מסר חינוכי בדמות שירות לתועלת הציבור ו/או העמדתו במבחן, בפיקוח שירות המבחן.
סיום ההליך באי-הרשעתו של הנאשם מותנה בהמלצה חיובית של שירות המבחן, המוגשת בתסקיר לבית המשפט. על הסניגור להכין את הנאשם לפגישותיו עם שירות המבחן ולא אחת, הכנה שכזו בעלת השפעה מכרעת אשר מובילה בסופו של יום לקבלת תסקיר חיובי, הממליץ על אי-הרשעתו של הנאשם.
"נתוני הפתיחה" של האוכלוסייה אשר בה עסקינן, קרי – אנשים נורמטיוויים ללא עבר פלילי, טובים, שכן בלא מעט מקרים יעלה בידו של הסניגור להוכיח שורה ארוכה של שיקולים המצביעים על כך שאין להרשיע: למשל – שמדובר במעידה חד פעמית; הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות בעתיד נמוכה; ביצוע העבירה על ידי הנאשם לא משקף דפוס של התנהגות עבריינית כרונית; הנאשם נוטל אחריות על מעשיו, מגלה תובנה וחרטה; להרשעתו השלכה קשה על דימויו העצמי; תחומי פעילותו במידה ויורשע ייפגעו ועוד שיקולים רלוונטיים אחרים.
ולבסוף, גם במצב בו יסתיימו ההליכים בערכאה השיפוטית הראשונה בהרשעת הנאשם, וגם אם מוצו כל ההליכים בערעור בפני ערכאות שיפוטיות גבוהות יותר וההרשעה נותרה על כנה, עדיין פתוח בפני הסניגור לפנות בכתב לכב' נשיא המדינה ולשכנעו לקצר את תקופות ההתיישנות והמחיקה במרשם הפלילי, ובכך להסיר ההשלכות הפוגעניות הנילוות באופן טבעי להרשעה.
מורן פינטו – וייס, משרד עורכי דין
